עדכון מקצועי: הכרה בהוצאות מהבית וסוגיית הניכוי במקור על תשלומי שכירות (חוזר 3/2026)

לאחרונה פורסם חוזר מס הכנסה 3/2026 (פברואר 2026), המביא עמו בשורות משמעותיות וחידושים בנוגע לקשר שבין חובת הניכוי במקור לבין היכולת לתבוע הוצאות עסקיות השייכות לדירת מגורים אשר חלקה משמש את העסק.

ככלל, סעיף 32א לפקודת מס הכנסה קובע כי הוצאה לא תותר בניכוי אם המשלם היה חייב לנכות ממנה מס במקור ולא עשה זאת.

החידוש בחוזר 3/2026:

החוזר מציג שתי הקלות המאפשרות בכל זאת להכיר בהוצאה:

• הקלה ראייתית: פקיד השומה רשאי להתיר את ההוצאה אם הוכח שמקבל ההכנסה שילם עליה את המס

כנדרש.

• הקלה להוצאות מעורבות: כאשר מדובר בהוצאה פרטית שחלקה מיוחס לעסק (כמו מגורים בבית שחלקו

משמש את העסק), ההוצאה לא תישלל גם אם לא בוצע ניכוי במקור.

עד היום, נישומים רבים נתקלו בקשיים בהכרה בהוצאות שכירות על החלק היחסי של המשרד בביתם, מאחר

והמשכיר לא החזיק בפטור מניכוי במקור על נכס מסחרי.

כעת ניתן להכיר באחוז היחסי של הוצאות השכירות בבית המשמש לעסק, וזאת מבלי שאי-ביצוע הניכוי במקור יהווה

חסם לשלילת ההוצאה.

הוצאות פחת וריבית למשכנתה

על פי הוראות החב״ק; (קובץ הפרשנות של רשות המיסים), במידה וקיימת הפרדה וייחוס ספציפי של חלק מהדירה לצרכי העסק, יותרו ההוצאות השייכות לחדר בו מתנהל העסק אם ניתן לזהות בבירור אילו הוצאות הוצאו בייצור הכנסתו בחדר זה.

בהמשך להוראות חב״ק אלו ולאור חוזר 3/2026, יש מקום לבחון את נושא ההכרה בהוצאות הפחת והמימון על חלק היחסי של הדירה אשר משמש את העסק.

חשוב לזכור כי הגדרת "דירת מגורים מזכה" לצורך פטור ממס שבח בעת מכירה, מותנית בכך שרוב שטח הדירה

שימש למגורים.